עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מוזמנים להצטרף לבלוג להרשם ולעקוב.
זה כל כך פשוט רק להוסיף את המייל.
אשמח לתגובות
חברים
sunshinesmooth criminalmayyanlevריאליזם קסוםɛAngelɜedya
IM ALנעמי איצקוביץLonelyGirlJUNE Mc'lovingDarkEagleנערת הגורל
EngelLior NachshonתומרRocketאביגילנאיה
נושאים
ליצנים מפחידים
04/10/2017 12:47
אופיר
שמש וחושך
גשם ואור
שאלה תשובה
ישן וער
 
כותרות עיתונים
ליצנים מפחידים 
המצחיק עצוב
העצוב מצחיק
 
 
אילם צועק
עיוור מסתנוור
 
 
0 תגובות
לכולנו יש בעלים
30/08/2017 18:46
אופיר
לכולנו יש בעלים

 

לכולנו יש בעלים , לא בעלים במובן של נישואין כמובן, אלא במובן שמישהו מחזיק את כולנו בחבל.

הנה הפשטה:

זה מאוד ברור ,הבעלים מחזיק בצד ששולט ברצועה שקשורה על צווארו של הכלב, כמה שהכלב

 ינסה להשתחרר מהרצועה הוא לא יצליח לעולם, כי לבעלים יש את האינטליגנציה והכוח לקשור

 את הכלב. זה דיי מצחיק כי הכלב מהיר יותר ואף יכול להיות חזק יותר מבן אדם שמחזיק אותו. אז איך הוא עדיין לא השתחרר?

 

 לכולנו יש את הבעלים שבזמן מסוים בחיים מחזיק אותנו ברצועה : לדתי יש את האמונה שקושרת

אותו, לעובד הפשוט יש את המנהל, לתלמיד יש את המורה והציונים, לחייל יש את המפקד,

 לזוג הצעיר שקנה זה הרגע בית ברמת גן יש לשלם משכנתא שיושבת להם על הראש.

 

מצד אחד יש את המרדף האינסופי להספיק דברים בחיים מצד שני יש את הבעלים בעלי

 האינטליגנציה והכוח לשלוט בכל מי שמנסה לברוח מאותה רצועה.

 

 אמונה, נאמנות, אהבה, רגשות,  כל המילים האלו קושרים אותנו למשהו או למישהו.

 

לנו , בני האדם שיש לנו את הידע לברוח מרצועות אנחנו עדיין קשורים למשהו , מדוע? מדוע אנחנו לא יכולים להשתחרר מהשרשרות שכובלים אותנו ? מדוע אנחנו חיים באותה שגירת חיים כל חיינו ? מדוע האדם "מבלה" את רוב זמנו בעבודה? מדוע 80 אחוז מהאוכלוסייה על פי מחקרים עובדים בעבודה שהם אינם אוהבים ?

 

מה יקרה בעולם אם כל בן אדם יעבוד בחלום שלו , יעשה את מה שהוא אוהב, יתפרנס בכבוד מ"הכישרון" שהוא נולד איתו? מי שטוב בציור יהיה צייר , מי שטוב בכתיבה יהיה סופר , מי שטוב באהבה יהיה יועץ בזוגיות .

 

איך אנחנו יכולים להסיר את הרצועה הקשורה לצווארינו ולהראות שאנחנו שונים מאותו כלב?

 

הכלב ואנחנו לא משתחררים מהרצועה סתם כי הרגילו אותנו ואנחנו פועלים לפי זיכרון הילדות שלנו : הכלב שהיה גור קטן לא היה בכוחו להשתחרר מהרצועה וככל שהוא ניסה יותר כך תחושת האכזבה שלו הייתה גבוהה יותר עד שיום אחד הוא פשוט החליט לוותר, הוא החליט שאין מה לנסות .

תחושת האכזבה ליוותה אותו כל החיים ולא התחשבה בזה שהכלב גדל עד פי 7 ממשקל גופו כשהיה גור  זו הסיבה שהוא לא מנסה שוב, הוא נצמד לתחושת הכישלון שלו וזה מה שילווה אותו כל חייו.

 

אנחנו בני האדם פוחדים לשנות שיגרה אנחנו לא מתחשבים בזה שאנחנו משתנים , הסביבה משתנה וכל פעם שאנחנו מנסים לנסות להצליח באיזשהו תחום אנחנו נזכרים בתחושת הכישלון שלנו שחווינו כשהיינו קטנים .

 

 

 

 

1 תגובות
החלטה משנה חיים
20/08/2017 11:12
אופיר
יחסים

היום במבט לאחור אני שלמה עם מה שעשינו, אין לכם שום זכות לשפוט אותי!! אני מקבלת הרבה  תגובות בסביבה הקרובה שלי של "איך העזת להרוג אותו" , "רוצחת" , " איזה אמא הורגת את הבן שלה" ועוד.

אז הנה הגיע הזמן לספר את הסיפור מהצד שלי. בבקשה מימכם אל תשפטו מי שלא מגיעה למצב הזה פשוט לא יכול לשפוט , מסתבר  שהסיכוי שתבינו אותי הוא 16 אחוזים , כלומר רק 1 מכל 16 אמאות תבין אותי

 

תמיד רצינו ילד , עבדנו כול כך קשה בשביל זה,  והלוואי שזה היה כמו בסרטים : שותים אלכוהול , שוכבים בלהט ולמחרת האישה בוכה מהתרגשות שהיא בהיריון . כמה ערבים כאלה היו לנו בהתחלה , הלהט התשוקה ואהבה כך חשבנו הם מתכון  לילד מושלם. אני זוכרת לילה אחד ששכבנו על הגב מנסה בכל כוחי להירדם אבל המחשבה על השם של אותה ילדה עברה ולא נתנה מנוחה.

לאחר כמה חודשים הפכנו את התקווה למטרה , קבענו ימים ושעות והיחסים בנינו נהפכו מבעל ואישה ליחסי עבודה. הלהט הקפיא,  התשוקה כבתה ואהבה הפכה לאיבה .

 

הלכתי לקוראת בקלפים , רבנים   ואפילו טסתי להודו כדי לעבור טקס טהרה רק כדי לחזור עם בשורה שהנה העבודה הסתיימה. אני זוכרת שישבנו לארוחת שישי איתן ואני והדממה שררה  , הוא מזג לעצמו יין ואמר בחצי הלצה "אסור לך לשתות נכון"  הבדיחה חדרה לנבכי נשמתי שהציפו אותי במחשבות שגרמו לי לבחילות , קמתי בריצה לשירותים נעלתי את הדלת פתחתי את האסלה והוצאתי את כול תסכולי , הרגשתי הקלה  שכואב לי , שאני מוציאה את כל מה שאגרתי מבפנים . איתן עמד מחוץ לדלת הנעולה ודרש לשלומי השאלה חיזקה  והתקווה הושיטה את ידה חזרה. יצאתי החוצה וחיבקתי אותו חיבוק גדול ואמרתי "תודה" .

 

"איתן"  אני זוכרת שלוש פעמים קראתי בקולו עד שהוא התעורר הסתכלתי לו בעיניים ולחשתי לו באוזן "אני בהיריון " .

במפגש השלישי עם הרופא נאמרה הבשורה, "תראו, יש 99 אחוזים שמה שאני אומר יקרה , זה לא סוף העולם . אני מכיר הרבה משפחות שחיות עם זה, היום הטכנולוגיה והחברה יותר עוטפות ומקבלות  אבל שוב זו החלטה שלכם אם אתם רוצים להביא ילד כזה לעולם".

 

כל הלילה בכיתי ורק רציתי שיעירו אותי , שמישהו יגיד לי " סתם! " אבל איתן לא הרבה במילים ופשוט חיבק.

אני יודעת שיש הרבה משפחות שחיות עם ילדים מיוחדים שכאלה  אבל לצערי הסיפור שלי הוא לא כזה, החלטנו שזה גדול,  אין לנו את הכלים והכוחות  להעניק חום ואהבה .

 

      

 

  

 

0 תגובות
קרון המחפשים
12/07/2017 15:56
אופיר

 

החלטתי שזהו. היום אני עושה מעשה. אני לאאשב ואחכה .היא לא תבוא  מעצמה אולי הגיע הזמןלחפש אותה.

 

עמדתי בתחנת הרכבת בחום של אוגוסט ומחכהבסבלנות להזדמנות שלי. הזדמנות שלי לבחור לאיזה קרון לעלות.

לא נותן למזל להחליט לוקח על עצמי פיקודומוביל את עצמי לאותו חיפוש.

 

קול נשי סמכותי מכריז שהרכבת נכנסת לתחנה. הרכבת נוסעת  מולי  באיטיות , וכל דלת שחולפת מרגישה כפתח להזדמנות,לעתיד אחר. הריי  מאחורי כל דלת מסתתר עתידאחר וחיפוש אחר. ניסיתי להתחרות במהירות הרכבת, לבסוף היא התייאשה ונעצרה. רעש הרכבתנפסק ונהיה מין שקט שאפשר לי לבחון את הדלת , האור הירוק הנמצא במרכזה חיכה לכל החלטה.מהירות הבהוב כשעון חול שאוזל שפשוט עלי ללחוץ ופשוט להיות. התרגשתי שאותו חיפוש יסתייםכי אותה אחת מתיישבת בנוחות ומחכה שאפצה בשיחה על סליחה מה השעה?

 

מאחורי הסתודדו אנשים שגם הם מחכים להזדמנותלגעת בעתיד. כל אחד התחרה מי ילחץ קודם על האור הירוק, לא היה לי זמן לחכות פשוט לעשות,לחצתי על הכפתור והדלת נפתחה בדילמה האם האחת נמצאת למטה או למעלה? במושב האמצעי אוהאחורי.

 

התחלתי לחפש ועברתי עם מבט מהיר איפה הכיסאשלי?  עברתי קרון אחר קרון שברקע מכריזה הכרוזהעל תחנות החולפות. התחלתי לחשוב על משפטי התחלה שישברו את המבוכה, שאלות על מזג האוויר, מתי תחנה הקרובה ופתאום מצאתי את עצמי בקרון האחרון שבו הכיסאות מסודרים בודדים.

 

התיישבתי על הכסא בודד. מיוזע ומכונס בעצמיחושב על המשמעות . אדם עם פטריות לבנות  באוזניושישב מולי הסיר את אחת מהן מאוזנו הימני  ואמר' ברוך הבא לקרון המחפשים '

חייכתי אליו בחיוך שאומר בכל שפה שיעזובאותי למנוחה.

 הוא המשיך בשלו כלא ידע את פשר הבשורה.

 

' אז על מה אתה יושב פה? ' מזאת אומרת?שאלתי.

'מה אתה מחפש? כולם פה מחפשים, אתה רואהאת ההוא? הוא מחפש סיבה'

סיבה למה שאלתי?,'סיבה לסיבה' . 'וזאתי,זאתי מחפשת  זווית טובה לעצום העיניים ולנוח,היא כבר עשר דקות זזה ממקום למקום.  ואתה יודעמה משאיר אותה ערה'? הוא לא חיכה שאשאל וישר ירה ' התזוזה כן ידידי התזוזה כל מה שהיאצריכה זה לשבת במנוחה'

 

'אתה מבין? היא מנסה להגיע לתוצאה והמחשבההטרודה  פוגעת במטרתה'.

 

לקחתי אויר והסתכלתי בשעון  עוד כמה זמן עד שאגיע לאבדון.

והבחור לא מבין רמזים ולא הפסיק לשחרר מסרים' כל מה שאני אומר לך ידידי שהרכבת בסופו של דבר תגיע ליעדה אבל, אבל השאלה היא מהאיתך? אתה רוצה לצאת ממנה עם שאלה או תשובה? פעולה או סתם מחשבה?  ותזכור! כאן זה קרון המחפשים. קרון שמיועד לאנשיםשלוקחים על עצמם את עתידם ושלא יעשה על ידי אחרים.'

 

הרמתי את הראש וראיתי שפספסתי את התחנהנשארתי עם המחשבה שתבוא רכבת הבאה. וכך במשך שנים אני עולה על רכבות, יושב בקרון המחפשים  ונוסע לתחנות חדשות. יש אחד שמחפש אהבה ויש אחדשמחפש משפחה. אחת חיפשה מטרה והאחר שחיפש תשובה יש אחת שחיפשה מי הזיז את גבינתה היאהסתכלה אלי ואמרה 'אני? אני מסיפור אחר'.

1 תגובות
דו צדדי
02/07/2017 23:49
אופיר
זה לא שאני לא מבין אותו אני באמת מבין אותו, להצדיק? לא אני לא מצדיק? תלבש את החולצה הזאת, בעצם לא אין התאמה עם המכנס תחליף, תחייך אבל לא מוקצן שלא יהיה מזויף מידיי, למה אתה לא אוכל מסודר. תמיד אני נשאר חסר אונים בריבים המטופשים האלו שכל פעם נפתחים כמו טלפון מעצבן בדיוק בזמן שאתה רואה סרט.

**

אתה הדבר הכי יקר שקרה לי, זה לא כזה מסובך להגיד את הצירוף מילים האלו אבל איך שאני פוצה פה ומתחיל להגיד לו את המשפט הזה הוא משאיר אותי כל פעם מחדש עם השאלה האם הצלחתי, האם זה הכיוון שרציתי, הייתי יכול לעשות את זה אחרת?

**

איך שנולדתי הדבר הראשון שהוא אמר לעצמו: "הוא יגדל ויהיה הרבה יותר טוב ממני", הוא אף פעם לא שאל אותי את השאלה אם אני מוכן לקחת את האחריות על הכתפיים שלי, זה מין חוזה שהוא חתם בשבילי, אחרי הכל הייתי קטין ועל פי החוק מותר לו לעשות את זה.

כשגדלתי והתפתחו לי כמה תאים בגוף התחלתי להבין על מה הוא חתם בשבילי, "המועסק (כלומר אני) יהיה יותר משכיל מהמעסיק (כלומר הוא), המועסק לא יפתח חשיבה עצמית, ערכים משלו וטעם אישי"

**

אני אשם במצב, אני נתתי לו הכול בקלות כי לי לא היה, הוא לוקח אותי מובן מאליו, כל פעם שהוא היה רעב מילאתי את בטנו. כשהוא נולד כנראה חתמתי על חוזה בלתי כתוב ביני לבינו שאומר "המועסק (כלומר אני), יאהב אותו בכל דרך שהוא יבחר, יחזק אותו גם כשהוא טועה, מוותר על עצמי, על חיי חברה שלי, על שאיפות העצמיות שלי לטובת המעסיק (כלומר הוא)"

**

כשאנחנו יושבים לאכול אחד על אחד תמיד יש מין שקט כזה, "אז מה חדש" הוא שואל , איזו מין שאלה זאת, אם היית נמצא בחיים שלי יותר אז היית חיי את החדש הזה לא? עשר דק' של אכילה עוברות כמו שעה של נסיעה בין נתניה לתל אביב ביום ראשון בבוקר בשיא הפקקים.

**

אני יושב מולו ואני מבין שאני לא יודע עליו כלום, הוא לא משתף אותי וכשאני שואל אותו שאלה אמיתית "מה חדש" הוא חותך אותי כמו שחותכים נייר, עם התשובה "שום דבר", הלו!! אני רוצה לצעוק לו, אני מצטער, לא עברתי שום קורס, אנחנו לא נמצאים בתוכנית טלוויזיה שיש תסריטאי גדול שיושב מול מחשב וכותב לנו את הטקסטים. אנחנו בחיים האמיתיים ואני לא יודע מה להגיד, לא יודע איך לפנות.

אני זוכר כשהיית צריך אותי בצעירותך אחרי שנפלת מהאופניים הסתכלת עליי עם העיניים הגדולות והלחות שלך וחכית שאני אדע מה עושים במצבים האלו. ההמתנה התבטאה בשבריר השנייה של השקט לפני הבכי הגדול, שבריר שנייה של צפייה שלך ממני שאעשה משהו, שבריר שנייה שמחכה לתשובה וכשראית שאין לי את התשובה הזאת, שאני לא יודע מה לעשות פרצת בבכי, שפטת אותי אז ושפטת אותי היום. ההמתנה והבכי היו צמודים אחד לשני, תן לי כמה רגעים להבין מה עושים לבדוק באינטרנט, בספרים לשאול חברים כן אני מודה אני לא יודע מה עושים גם אני צריך עזרה.

**

אולי הבעיה אצלי?אולי אני לא נותן לו מספיק צ'אנס?אולי אני ישר שופט. אני לא מספיק פתוח ומשתף אותו במה שעובר עלי ביום יום. אחרי הכול מה הוא מבין? הבעיות של פעם הן לא הבעיות של היום.

**

אולי אני לא שואל את השאלות הנכונות? אולי השאלות שאני שואל אותו אלו השאלות שהייתי רוצה שישאלו אותי? אז שאלתי אותו "תגיד רוצה לראות כדורגל?".

**

משהו השתנה, מצאנו מכנה משותף, התחלנו ללכת למשחקים כל יום שבת, יושבים זה לצד זה תוך כדיי החלפת צעקות על השופט, הוא שואל אותי עליה ואני עונה לו שאין אחת כזאת. הוא אמר לי שהוא מבין אותי ושגם הוא היה במצב הזה.
1 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון