עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מוזמנים להצטרף לבלוג להרשם ולעקוב.
זה כל כך פשוט רק להוסיף את המייל.
אשמח לתגובות
חברים
sunshineThelsemayyanlevɛAngelɜedyaIM AL
נעמי איצקוביץLonelyGirlJUNE Mc'lovingDarkEagleנערת הגורלניקול
Lior NachshonתומרRocketאביגילנאיה
נושאים
צא מהמרחב האישי שלי!!
07/02/2018 09:29
אופיר


"נו אז מה אתה חושב עליהם? נכון שהם חארות? חארות!" אני,אני, לא יודע, השבתי לאותו בחור שבוהה במסך הטלויזיה ככלב המביט על חטיף.

"מה אתה לא יודע?! אתה לא גר פה?! אתה מאלה אה?? צריך להרוג את כולכם!".

לא היה נעים לי להגיד לו שזה פשוט לא מעניין אותי.


"מה הקטע שלכם?" שוב אותו בחור מסתכל עלי ורואה בי ככתובת לכל התשובות של הכלל. הסתכלתי מסביב לחדר על מנת לא ליצור איתו קשר עין, הבטתי ברשימת ההמתנה לד"ר פלח, ידעתי שאם אני אנסה לקרוא את הרשימה יהיה לי מבט של מתרכז ברשימה ולא בבחור. כנראה שזה לא עשה עליו רושם, אגב, אותי זה הרשים שהצלחתי לקרוא ממרחק של חמישה מטרים את השם שלי אבל לא נראה לי שהבחור הזה התלהב כמוני מהממצאים.

הייתי כל כך מרוכז שהקול שהוא הוציא מהפה נשמע כמו שניי אנשים שמדברים ביניהם הרחוקים  עשרות מטרים ממני ואני שומע רק חלקי שיחה. המחשבה הזו גרמה לי לחיוך גדול.


לצערי  השאלה שלו "למה אני מחייך"  קטעה את אותו החיוך. למה אני מחייך? רציתי להסביר לו אבל פחדתי מהתגובה שלו.

"למה אתה לא מגיב אה? אתה מפגר או משהו?" אולי אם אני אגיד לו כן הוא יפסיק להטריד אותי. כן! אני מפגר. אבל להפתעתי הוא המשיך את השיחה כאילו לא עניתי לו.

ההומור התחלף לעצבים , הוא הצליח לחצות את הקו המפריד בין המרחב הציבורי במרפאה , למרחב האישי הפרטי והקדוש שלי , תנועות הידיים שלו היו כבר במרחק נשיפת אויר ויוכלתי להריח את כל היום שהבחור עבר. דמיינתי שהוא עובד במכרה זהב או בתחנת רכבת, אין ספק שאני במבחן אמיתי עכשיו, לא מבחן כזה שעשיתי בביה"ס שאני יודע על מה אני נבחן ואני מתכונן אליו, שבועות, אלא מבחן פתע שכזה שאין לי מושג על מה אני נבחן ופשוט מצפים שאני אתן תשובה מהידע האישי שלי. 

כרגע אין לי מושג על מה אני נבחן ופשוט הבחור הזה מצפה ממני לתשובות, פתרונות תוצאות.

"אז מה יצא לי מזה?" זה מיין משחק ששחקתי עם מורן, חברת הילדות היחידה ששמרתי לעצמי . את המשחק הזה  שחקנו שתמיד הייתה לי בעיה שפוגעת בסטטוס קוו האישי הפרטי והקדוש שלי. 

"בואי נראה: זיון טוב, לא לישון לבד ומקווה שהיא תכין ארוחת בוקר מפנקת" ואז כשאני בטוח שיצא לי מזה רק טוב, מורן הייתה קוטעת אותי באמירה הכי מעצבנת שבן אדם יכול להגיד לאדם לפני החלטה גורלית: "אז לך על זה". 

האישור שקיבלתי ממנה, מעמיד אותי במצב מהורהר שלא מבין למה היא מתכוונת. היא אמרה את זה בציניות? היא מפעילה פסיכולוגיה בגרוש? וברגע שהיא מזהה שאני מתחבט עם השאלה היא מחייכת חיוך ואומרת "ניצחתי?" כן ניצחת! אני יודע שאני אתחרט על זה אחר"כ וארגיש למחרת כמו נער שנתפס ע"י אבא שלו משקר.

רציתי להתקשר למורן לשאול אותה מה לעשות עם אותו בחור שמציק לי כבר שעות, אבל שכחתי את הטלפון באוטו ואם אלך עכשיו אפסיד את התור שלי לכן שאלתי אותו "מה יצא לי מזה"? הוא עצר סוף סוף את הדיבור הסתכל עלי במין מבט כזה שWAZE רוטן לכיוונך כשאתה טועה בדרך ואז אומר בקול מכני "מחשב מסלול מחדש". אותו בחור חישב מסלול מחדש והחליף את הטון התוקפני שלו בטון של תהייה מה אני רוצה ממנו, ושאל אותי למה אני מתכוון? 

ניסיתי להסביר לו מה יצא לי מזה אם אגיד לו מה אני חושב עליהם? 

הוא המשיך באותו טון , "פשוט לשאול אותך?" . כן תשאל אותי . הוא שאל. ופשוט התחלתי לשטוף אותו בזרם של כעס שצברתי כל חיי הבוגרים על הנושא: אמרתי לו את דעתי הנחרצת ושהיא יותר מבוססת על ידע של אנשים אחרים בנושא ששמעו מאנשים אחרים ששמעו מאנשים אחרים. אין לי מושג על זה כי זה פשוט לא מעניין אותי! יותר מעניין אותי לדעת מה דעתי בנוגע למרחב האישי הפרטי הקדוש שלי.

"סוציומט! אתם חושבים רק על עצמכם!" ניסיתי להגיד לו שאם אנחנו חושבים רק על עצמנו אז אנחנו לא יכולים להיות כלולים ברבים הריי כל אחד מעניין רק את עצמו אבל לא נתתי לפרט השולי הזה להפריע לו בדיבור הרצוף : "מה הבעיה שלכם?"  תשתוק!!!! פשוט תשתוק!!! הנה הוצאתי את זה החוצה, אזרתי מספיק אומץ כדי להגיד את מה שאני חושב עליו! הוא קפא במקום, שתק. ניצלתי את הפריצה וזחלתי פנימה  בשיחה, "זה טוב לא לדעת, זה טוב לשאול שאלות, זה טוב לא להגדיר את עצמך וכל פעם מחדש לגבש דעה אחרת מזווית אחרת , תטעם טעמים חדשים , כששואלים אותך מה אתה רוצה לעשות בחיים אל תענה על התחום המקצועי , תענה על התחום האישי פרטי והקדוש שלך!  תחשוב מה עושה אותך מאושר. לדוגמא, האושר שלי הוא להפיץ לעולם את התשובה לא יודע,  אני לא יודע הכל ואם יש משהו שהוא מספיק חשוב לי אני אלך ואחקור אותו. התקדמתי מעט לכיוון הבחור והתנועות הידיים שלי היו כמכוניות בפקק באיילון עד שהבחור אמר לי 

"הלו! צא מהמרחב האישי שלי "


תוצאת תמונה עבור תור למרפאה


2 תגובות
העץ בדירה חלק 2
12/12/2017 09:51
אופיר


כשרונה סיימה להסביר את בחירתה, אסתי ביקשה מתנדב נוסף, שיציג מה הוא רוצה לעשות כשהוא יהיה גדול.

זיו שישב ליידי הצביע עלי וכשזה לא תפס את תשומת ליבה של המורה אסתי, שעד היום, 20 שנה אחרי , אנחנו זוכרים ואפילו באחת מהישיבות הריחניות של זיו ושלי ,הוא הצליח לחקות  חיקוי מדויק של קולה הצרוד. כבר אז הוא ידע לעשות קולות מצחיקים שהצליחו לגרום לכל כיתה ד'1 מבית הספר "חלוקים" , כן ככה זה אצלנו בצפון ,אוהבים לתת שמות של טבע או של כלי רחצה , תלוי את מי שואלים. אווירת הפסטיבל שזיו יצר הצליחה להפעיל לחץ חברתי ולהציב אותי במרכז הכיתה ולהציג למה אני רוצה להיות כבאי.

 

"נראה לי העץ הזה שלך אוהב את העשן." זיו הבין שאני מתעצבן שהוא כל פעם מוציא עשן לכיוון העלים הירוקים והיפים שהתחילו להתפתח אצל העץ.  

הפעם זיו בא מוכן לטקס הקבוע של אכילת השוקלדצ'יפס והתמרמרויות והכין נושאים מהבית  , נראה כאילו משהו יושב עליו ,  הוא חיכה לזמן הנכון , לראות שאני בשלב הנכון לנושאים כבדים .הרגשתי כחיית טרף שמשוטטת לה בטבע  בחופשיות בלי לדעת שמסתתרת במרחק מטרים ספורים ממנה חיית טרף שרק מחכה למעידה קטנה. שכיבתי על הרצפה בישרה את חולשתי ובלי לשים לב התחלנו לדבר, דיבור ללא ציניות , ללא הומור , ללא גבולות , ללא חששות ,פשוט שיחה לבבית של שני ילדים מאותה כיתה ד'1 ששואלים את עצמם מה הם רוצים לעשות כשהם יהיו גדולים.

 

אנחנו כבר לא ילדים , הוא אמר , אנחנו בני 28 ועדיין אנחנו לא מסופקים , לא מסופקים מהעבודה , מהאישה ובטח ובטח שלא מהדירה

ניסיתי להבין עם עצמי אם אני מתחבר עם המונולוג חוצב לבבות שלו ואז הבנתי שזה המופע שלו , זה הזמן שלו לדבר ושלי להקשיב, אין צורך בהזדהות או לחשוב איפה זה תופס אותי כי השיחה עליו.

כשהגעתי לתובנה הזו מחשבה נוספת צצה  , האם אני ככה כל שנות החברות שלנו? האם כל שיחה או פעולה שהוא עושה  אני מתערב ושם את עצמי במשוואה? האם אני ככה גם עם נעמה

"אתה מקשיב לי"? זיו קטע את המחשבה והכניס אותי חזרה לעולמו

"אנחנו דור מבולבל" המשיך להגיד זיו ," אנחנו נכנסים לסופר ורואים שמונה מוצרים של גבינה ואנחנו לא יודעים מה לבחור , יש מבחר גדול וכל בחירה שלנו תלווה בדיסוננס עם עצמינו אם הגבינה ששכבה לצד הגבינה שבחרנו  היא טובה יותר או אפילו זולה יותר, תסתכל על ההורים שלנו , כמה מקומות עבודה הם עברו בחיים שלהם? שניים שלושה ? כמה מקומות עבודה אנחנו עברנו? שניים שלושה בשנה" .

רציתי להגיד לו שזה לא חוכמה ,שההורים שלנו בגילינו לא ישנו בלילה כי הם תמרנו בין הילדים, אבל לא רציתי לעצור את השטף דיבור שלו ונתתי לו להמשיך לדבר , " אנחנו מכורים , אנחנו מכורים לבחירה בלי לחשוב מה זה עושה לנו בכלל , נכנסים לאפליקציה שאנחנו בעזרת אצבע יכולים לבחור מי נראת לנו ומי לא. פעם אם הייתי רוצה לשמוע שיר יפה הייתי מחכה לאותו שיר לרדיו, זה היה מרטיט לי את כל הגוף והיום? היום  אני ממאיס  עלי את השיר הזה,אני שומע אותו אלפי פעם במחשב וכל ההתרגשות שלי חלפה."

 

רק שהייתי צריך לקום להדליק את האור בסלון שמנו לב לשעה , שאלתי את זיו אם הוא רוצה מנגו הוא אמר לי " מנגו?באמצע החורף? זה לא פרי של קיץ? עזוב לא רוצה , אני רוצה לחכות לקיץ ."


 

 

0 תגובות
העץ בדירה חלק 1
29/11/2017 15:04
אופיר
העץ שגדל בדירה

 

"התפוח לא נופל רחוק מהעץ". ניסיתי להילחם במשפט הזה ולשם כך צריך עץ תפוחים.

עשיתי מחקר קצר וגיליתי שעץ תפוח גדל בתנאים מסוימים והמקום הכי אידיאלי לגדל אותו זה בהרי  הגולן . 

 

אני כרגע גר שעתיים נסיעה מרמת הגולן . מבחינתי, זה  אחלה תירוץ להגיד להוריי שאני לא אוכל להגיע כל שבוע לביקור ולכן הם יצטרכו להסתפק בביקור חודשי

כשסיפרתי לה שאני רוצה לעבור לרמת הגולן היא לא הבינה , " איך נעזוב הכל פה? אין שם עבודות בתחום , לפני שאתה ישר מקשיב לד"ר 'גוגל' תנסה לגדל את העץ הטיפשי שלך פה". ניסיתי להסביר לה שזה לא טיפשי, שזה מה שמעסיק אותי כל היום  אבל, אבל, בשבילה אני אנסה

 

בשביל עץ צריך אדמה בעומק חמישה מטרים לפחות והשקיה מרובה. הסתכלתי על הדירה 70 מ"ר שיש לנו בת"א והחלטתי לא לספר לעץ הזה שלא יהיה לו את התנאי הראשוני שנתקלתי בו במהלך חיפושי באינטרנט. אמרתי לזיו , תוך כדי שהוא ספר את מספר המדרגות שעלינו לעלות אתה עץ" אפשר לחשוב, אנחנו לא הראשונים שמנסים לגדל עץ בתוך בית "."טוב איפה לשים את זה"? הוא שאל , "בוא נשתה רגע מים , ננוח , נעשן משהו טוב ואז נחשוב איפה לשים אותו. תן לאופיר וזיו העתידיים לדאוג לזה". העץ עמד בכניסת הבית  כגור כלבים שמתרגש להגיע לבית חדש. העץ בחן את הבית והבית בחן אותו

"אני חושב שהעשן חונק את החבר החדש שלך" אמר אלי זיו תוך כדי אכילת עוגיית שוקלדצ'יפס. ככה זה המנהג שלנו, מעשנים, אוכלים עוגיית שוקלדצ'יפס ומתלוננים



כשזיו עשה את הסימנים הקבועים הרומזים שהוא רוצה ללכת התחלתי להיבהל , "אל תשאיר אותי לבד עם העץ הזה. לפחות תעזור לי למצוא לו מקום". בדרכו החוצה הוא אמר " מה לי ולשטויות שלך. אני סומך עליך ". 

 

הסתכלתי על השעון וראיתי שהיא עוד מעט צריכה להגיע. היא תמיד מתעצבנת שזיו מגיע כי נשאר בלגן ובסוף היא זו שצריכה לנקות אחרינו. הדלקתי מוזיקה והתחלתי לסדר את הבית. נשארה לי עוד חצי שעה שלמה שבה החלטתי להפתיע אותה ולמצוא מקום חדש לבן בית החדש. הזזתי את הספה מה שפגע בצורת הח' המושלמת שהיא כל כך מתגאה בה . " אמרתי לך שצריך להביא את הספה הזו" כך היא אמרה לי אחרי שהתנשפתי ורטנתי שהיא נתנה לי להעלות את הספה הזו לבד." מה אתה מתבכיין . אני עזרתי לך והרמתי את החלק הכי כבד שלה" כך היא תמיד קוטעת את  קו ההגנה שלי כשאני תמיד מעלה את הטיעון הזה שאני עושה הכל לבד בבית הזה ונותן דוגמה את הספה הזו.

 

אני זוכר כשאבא שלי תרם כליה כולנו התפלאנו "איך אתה עושה את זה" הוא ענה, "יש לי שתיים כאלה, מספיקה לי אחת". התחלתי לחשוב איזה דברים יש לי בבית שהם כפול והם תופסים לי מקום. האמת שלהזיז את העץ הזה לבד גרם לי להזיע ורציתי להיות נקי בשבילה . "בו! , תודה שנבהלת" , האמת שנבהלתי , "לא נבהלתי" עניתי לה אחרי שסגרתי את הוילון והשפת גוף שלי רמזה לה לצאת החוצה.

 

אם הייתי יודע שהיא תכעס, הייתי נשאר במקלחת החמימה והנעימה. "איפה כל הדברים שלנו"? עניתי לה שהעץ צריך מקום .

 

כשהיא אומרת לי את רצף המילים "אנחנו צריכים לדבר" אני מבין שיש טובים ורעים , יש עשה ואל תעשה, יש תשתוק ותקשיב. "זה משבר גיל?" רציתי לקטוע את רצף המשפטים שנגמרו בסימני שאלה , המשיכו לסימני קריאה ובסוף , שזה הכי גרוע לשלוש נקודות. במילים אחרות ,היא ניהלה שיחה עם עצמה שבה היא הייתה החוקרת , הנחקרת והשופטת.

המונולוג שהתקיים מולי נתן לי זמן לחשוב , אם העץ הזה יגדל , סביר להניח שהוא יעשה חור ברצפה שמשמשת לחציצה בין משפחת גולדשטיין אלינו וממש לא בא לי לראות על מה כל המהומה בין יעל לדן ולראות הצצה לחיי הנישואין הבנאליים שעתידיים לי ולבת זוגתי.

 כל פעם שאנחנו יושבים לאכול אנחנו קוראים אחד לשניה בשמות של השכנים מתחתינו ומדמים ויכוח סוער , האמת שהוויכוחים האלה תמיד הסתיימו " תבטיח לי נוני , שלא נהיה כאלה ".

 

האמת שהסיפור שלנו הוא לא  מיוחד, לא היו תופים , חצוצרות , לא הייתה טעות מביכה שהובילה לסיפור מצחיק שבסופו היכרנו . כשאני חושב על זה , זה מה שיפה , כל פעם כששואלים אותנו איך היכרנו אנחנו ממציאים סיפור חדש. האמת? שזה מה שיפה כי דרך הסיפורים האלה אנחנו מכירים אחד את השניה כמו שהיינו רוצים להכיר אחד את השניה. פעם זה היה באמצע הטיול אחרי הצבא , פעם זה היה בחתונה ופעם זה היה שעבדנו ביחד

 

 


 

1 תגובות
רוב הציבור הישראלי לא מאמין לתקשורת הישראלית
21/12/2017 10:14
אופיר
תקשורת הישראלית
"איפה הגשם? החורף הנוכחי מהיבשים ביותר בישראל" - אנחנו לא בחורף קיבינימט!הכותרת שהופיעה בYNET היא שקרית , מוטעת וזה מפריע לי. 

טיפ לפני ההתחלה : אל תאמינו לשום מילה שנכתבת על ידי אדם אחר. תבדקו אם דיבר אמת. 
העיתונות במשבר זה לא סוד . 
רוב הציבור הישראלי אינו מאמין לתקשורת הישראלית . המכון הישראלי לדמוקרטיה כל שנה בודק עד כמה הציבור הישראלי נותן אמון במוסדות הציבוריים. אחד המוסדות המוצאים לציבור הרחב הוא התקשורת.
בחמש השנים האחרונות התקשורת תופסת מקום טוב למטה במוסדות הלא אמינים בעיניו של הציבור הישראלי וזוכה באחוז מכובד של 30 אחוז(בממוצע בחמש שנים האחרונות). 
30 אחוז מכלל הציבור מאמין לתקשורת. לוגיקה פשוטה 70 אחוז (בממוצע בחמש שנים האחרונות) אינו מאמין לתקשורת הישראלית.


הכותרת "איפה הגשם? החורף הנוכחי-מהיבשים ביותר בישראל" היא כותרת שכולנו מזדהים , מי לא מרגיש את התחושה שדצמבר וחם פה! 
כמה חם?? כמו בקיץ! אז מה הבעיה שלי עם הכותרת "איפה הגשם? החורף הנוכחי- מהיבשים ביותר בישראל"? נסיתי לעצור ולהבין למה הכותרת הזו צורמת לי ואז זכרתי בשיעורי גאוגרפיה שהיו לי עם המורה האגדי "דניאל פואה" . דניאל אמר לנו שעונות בשנה מתחלקות לפי המרחק של הכדור עם השמש והסיבוב של הכדור מייצר מפגש שונה בכל חלק מהכדור מה שיוצר 4 אזורים שונים של 4 עונות שונות . כל אזור זוכה בעונה משלו . אם באזור אחד יש חורף אז באזור האחר יש קיץ ואם באזור אחד יש סתיו אז באזור האחר יש אביב . אני זוכר שהרמתי את היד  ושאלתי , "אם זה קבוע כל שנה , אז אפשר להגדיר את התאריכים האלה מראש? לקבוע תאריך מדויק לכל עונה?" הוא ענה לי שבוודאי שכן, ולכל עונה יש את התאריכים שלה. החורף חברים וחברות מתחיל ב21 לדצמבר  ולא יום אחד לפני , כלומר הכותרת הכתובה כאן היא שקר! 
למה זה כל כך מפריע לי ? 

זה מפריע לי מכמה סיבות : סיבה אחת שהכותרת היא שקרית והיא מייצרת דיסאינפורמציה , במילים אחרות היא מייצרת מידע שקרי שמשפיע עלי הקורא לפעול. תחשבו רגע מה זה יוצר אצל הקורא הממוצע, כמה חרדות וכמה מחשבות על התכוננות למצב היבש הזה.

סיבה נוספת שזה מפריע לי ,כמה כותרות כאלה התקשורת מיצרת ביום? כמה נתוני שווא היא נותנת לבעיות שלא קיימות ומייצרת בעיות אחרות? כמה משפחות \ אנשים \ארגונים היא פוגעת בדרך כדי לייצר מצג שווא? אני לא אומר חלילה שזה בכוונה. מכאן אני מגיע לסיבה הנוספת שזה מפריע לי . 
בורות ועצלנות. אם הכתב של אותה כתבה היה מחפש "תאריך רשמי של החורף" הוא היה רואה שהחורף מתחיל ב21 לדצמבר ואז הוא היה מבין שכל הכותרת כאן אינה נכונה. כולי תקווה  שזו הסיבה כי אם הוא בדק וראה שזה התאריך ועדיין המשיך בעמדתו שהכותרת הזו מייצגת במדויק את המצב אז יש כאן הטעיה מכוונת. 

לפני שאתם קוראים כתבה , לא חשוב באיזה נושא, כלכלי , מדיני , פוליטי , פלילי , חברתי או במקרה הזה מזג אוויר : אל תקחו את העיתונות כמקור מידע ותבדקו ותשאלו בעצמכם את השאלות שיביאו לסיפוק סקרנותכם .

הפעם זו הייתה כתבת מזג אוויר שלא פגעה באף בן אדם , אבל מה קורה כשזו כתבה שכתוב בה המילה "אנס" למרות שהמינוח הוא "מטריד מינית" או "הוגש כתב אישום" למרות שזה "המלצה לכתב אישום" . 

לסיום , המלצה לכתבים - אם לשנה הבאה אתם רוצים לעלות את המדד האמינות מ30 אחוזים (בממוצע) ל40 אחוזים ,תתחילו להיות מקצועיים ולהיות מקצועיים זה לחקור את הנושא לעומק , לדעת את כל המונחים ואז להסיק מסקנות, בדיקה פשוטה הייתה מונעת את החוסר האמון שקיים בי אצל התקשורת.

 

0 תגובות
לכולנו יש בעלים
30/08/2017 18:46
אופיר
לכולנו יש בעלים

 

לכולנו יש בעלים , לא בעלים במובן של נישואין כמובן, אלא במובן שמישהו מחזיק את כולנו בחבל.

הנה הפשטה:

זה מאוד ברור ,הבעלים מחזיק בצד ששולט ברצועה שקשורה על צווארו של הכלב, כמה שהכלב

 ינסה להשתחרר מהרצועה הוא לא יצליח לעולם, כי לבעלים יש את האינטליגנציה והכוח לקשור

 את הכלב. זה דיי מצחיק כי הכלב מהיר יותר ואף יכול להיות חזק יותר מבן אדם שמחזיק אותו. אז איך הוא עדיין לא השתחרר?

 

 לכולנו יש את הבעלים שבזמן מסוים בחיים מחזיק אותנו ברצועה : לדתי יש את האמונה שקושרת

אותו, לעובד הפשוט יש את המנהל, לתלמיד יש את המורה והציונים, לחייל יש את המפקד,

 לזוג הצעיר שקנה זה הרגע בית ברמת גן יש לשלם משכנתא שיושבת להם על הראש.

 

מצד אחד יש את המרדף האינסופי להספיק דברים בחיים מצד שני יש את הבעלים בעלי

 האינטליגנציה והכוח לשלוט בכל מי שמנסה לברוח מאותה רצועה.

 

 אמונה, נאמנות, אהבה, רגשות,  כל המילים האלו קושרים אותנו למשהו או למישהו.

 

לנו , בני האדם שיש לנו את הידע לברוח מרצועות אנחנו עדיין קשורים למשהו , מדוע? מדוע אנחנו לא יכולים להשתחרר מהשרשרות שכובלים אותנו ? מדוע אנחנו חיים באותה שגירת חיים כל חיינו ? מדוע האדם "מבלה" את רוב זמנו בעבודה? מדוע 80 אחוז מהאוכלוסייה על פי מחקרים עובדים בעבודה שהם אינם אוהבים ?

 

מה יקרה בעולם אם כל בן אדם יעבוד בחלום שלו , יעשה את מה שהוא אוהב, יתפרנס בכבוד מ"הכישרון" שהוא נולד איתו? מי שטוב בציור יהיה צייר , מי שטוב בכתיבה יהיה סופר , מי שטוב באהבה יהיה יועץ בזוגיות .

 

איך אנחנו יכולים להסיר את הרצועה הקשורה לצווארינו ולהראות שאנחנו שונים מאותו כלב?

 

הכלב ואנחנו לא משתחררים מהרצועה סתם כי הרגילו אותנו ואנחנו פועלים לפי זיכרון הילדות שלנו : הכלב שהיה גור קטן לא היה בכוחו להשתחרר מהרצועה וככל שהוא ניסה יותר כך תחושת האכזבה שלו הייתה גבוהה יותר עד שיום אחד הוא פשוט החליט לוותר, הוא החליט שאין מה לנסות .

תחושת האכזבה ליוותה אותו כל החיים ולא התחשבה בזה שהכלב גדל עד פי 7 ממשקל גופו כשהיה גור  זו הסיבה שהוא לא מנסה שוב, הוא נצמד לתחושת הכישלון שלו וזה מה שילווה אותו כל חייו.

 

אנחנו בני האדם פוחדים לשנות שיגרה אנחנו לא מתחשבים בזה שאנחנו משתנים , הסביבה משתנה וכל פעם שאנחנו מנסים לנסות להצליח באיזשהו תחום אנחנו נזכרים בתחושת הכישלון שלנו שחווינו כשהיינו קטנים .

 

 

 

 

2 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון